רבי נחמן מברסלב
רבי נחמן סלל דרכים חדשות בחסידות. הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. הוא הדגיש גם את הצורך להשתוקק לאלהי"ם, ואמר שלפי גדולתו אין מי שיכול לומר שהוא עובד את הא"ל, אלא העיקר הוא כיסופים
וגעגועים. להשתוקקות זו אפשר לזכות בעיקר בעזרת אמונה פשוטה
לצד הדרשות שנשא בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, סיפר גם מעשיות, המתפרשות כאלגוריות ומשלים לתורותיו
הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה, וההתנגדות לייאוש ולעצב אפיינה את תורתו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה
ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעקר שלא יתפחד כלל
מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד
אין ייאוש בעולם כלל
רבי נחמן מברסלב נולד א' בניסן ה'תקל"ב, והסתלק בי"ח בתשרי ה'תקע"א, היה מייסד חסידות ברסלב, והאדמו"ר היחיד שלה. רבי נחמן היה מורה רוחני מקורי שהדגיש את המכשולים הרבים בדרך לדעת הא"ל ואת חשיבות השמחה, האמונה הפשוטה והתמימות, וכן ההתקשרות לצדיקים ובפרט צדיק האמת. הרבה למחות על מה שראה כהתמסדות ואובדן הדרך של החסידות ונקלע למחלוקות קשות עם אדמו"רים אחרים, עקב המקוריות והשונות בדרך שייסד, וכן סביב טענתו שהוא לבדו צדיק האמת ושישנם אדמורי"ם שהם מפורסמים של שקר
תלמידו הבולט ביותר רבי נתן מנמירוב, חיבר על פי דברי תורתו את ליקוטי מוהר"ן וספרי יסוד אחרים של החסידות. מאחר שלא מינה לו יורש, הוסיפה חסידות ברסלב לתפקד כתנועה עם מורים הבקיאים בתורתו של רבי נחמן גם לאחר מותו, ולא כחצר בראשות שושלת אדמורי"ם
